האם יחגגו את יום העצמאות גם אחרי חורבן המדינה? / דוד פילאווין

בערב תשעה באב התקיים בפייסבוק ערב לימוד משותף שיזמו עמליה שנוולד וחיותה דויטש. היה מעניין ועמוס, וטוב שהכול נשאר ושיש לאן לחזור.
אחת ההערות, של דוד פילאווין, הייתה כל כך מחדשת (לי) ומרתקת, שביקשתי ממנו פוסט אורח לתשעה באב בנושא חורבן, תקומה וזיכרון, ויצאה מיני-סדרה. הרי לפניכם חלקה הראשון:

או: מה בין דגל ישראל לחנוכיה
ובין רבי יהודה הנשיא לרב כהנמן?

(מבוסס על דברים שנשאתי בכנס חנוכה תשס"ו בישיבתי, אור עציון)

בהיותי נער במונטריאול, נהג מורי ורבי הרב שמיעדמאן זצ"ל ללמד את ספר-החידושים משנת-יעבץ מאת הרב בצלאל ז'ולטי, שהיה הרב-הראשי של ירושלים וידידו של הרב שמיעדמאן. פעם, בעת חג-החנוכה, למדנו את חידושיו של המשנת-יעבץ בנוגע למצוות-נר-חנוכה, שם לכדו את עיני המילים הבאות:

..שעיקר התקנה של נר חנוכה הוא זכר להדלקת המנורה במקדש שבה היה הנס [..] וא״כ בזמן שהיה הבית קיים לא היו מדליקין נר חנוכה, שהרי הדליקו את המנורה במקדש, ורק לאחר חורבן הבית התחילו להדליק נר של חנוכה..

[ז'ולטי, בצלאל. משנת-יעבץ, חלק אורח-חיים, הלכות-המועדים, סימן ע"ג, מצוות-נר-חנוכה.]

את ההשקפה הזאת מייחס המשנת-יעבץ לראב"ד ותולה בה מחלוקת מסויימת בין הראב"ד לרמב"ם.

עכשיו, דבר רגיל הוא שמחדשי-חידושים עוסקים בספקולציות באשר לכוונות-הצדדים במחלוקות שאותן המחדשים באים לפרש. מה שחריג במקרה הזה הוא שהמחלוקת המשוערת היא עובדתית ולא הלכתית. ובעוד שלגבי מחלוקות הלכתיות "טהורות" ניתן להגיד "אלו ואלו דברי-אלוהים-חיים", קשה יותר לומר זאת בנוגע למחלוקות היסטוריות מבלי להיסחף לרלטיביזם מהזן המשונה ביותר.

ובייחוד הפתיע אותי שהעילה היחידה לייחוס השקפה זו לראב"ד הן מילותיו: "..זו הברכה הוקבעה על הנרות שבמקדש.." [ראב"ד, הלכות ברכות, פרק י"א, הלכה ט"ו. דגש שלי].

מכיוון שהרב ז'ולטי היה קצת בעל נטיות "משכיליות", חשדתי שמא לא מהראב"ד הוא למד את הסברא ההיסטורית הזאת אלא בספרות "חיצונית". הלכתי איפוא לחפש ביוספוס אם צודק הראב"ד-אליבא-דז'ולטי.

והנה, בעוד שבמלחמת היהודים חג החנוכה כלל לא מוזכר, בקדמוניות היהודים דווקא כן. אחרי שמסופר איך המכבים טיהרו את המקדש וחנכוהו מחדש, מסופר גם שהם חגגו את חנוכת הבית שמונה ימים ו-:

..that they made it a law for their posterity, that they should keep a festival, on account of the restoration of their temple worship, for eight days. And from that time to this we celebrate this festival, and call it "Lights". I suppose the reason was, because this liberty beyond our hopes appeared to us; and that thence was the name given to that festival.

[יוסף-בן-מתתיהו, קדמוניות, ספר י"ב, פרק ז', חלק ז' (דגשים שלי)]

אילו היה מנהג הדלקת הנרות מוכר ליוספוס, לא היה לו כלל צורך להעלות השערות ופרשנויות מטפוריות מדוע החג נקרא "חג האורים". הסיבה הייתה מונחת לנגד עיניו במובן המילולי ביותר, במקרה כזה. ומכאן נראה שהמנהג לא היה מוכר לו. נמצא איפוא המקור לחידושו של הרב ז'ולטי בדברי הראב"ד.

אבל אז, שמתי לב לדבר נוסף:

יוספוס אינו נמנע, בכתביו, מלתאר נסים (הגם שהוא "מרכך" אותם קצת בתיאוריו). מוזכרים אצלו מאורעות כמו קריעת ים סוף ומעמד הר סיני. אבל בבואו לתאר את טיהור המשכן, אין הוא מזכיר, משום מה, את נס פך השמן. וזה התמיה אותי. האם יוספוס לא הכיר את הסיפור?

פניתי אפוא לחפש בספרי מקבים. עכשיו, ספרי מקבים, כמו יוספוס, אינם מתביישים לספר על נסים. ובניגוד ליוספוס, אינם נמנעים מלעשות כן לא רק כשמדובר על תקופות קדומות יחסית לזמן כתיבתם (ימי משה וכדומה), אלא גם על נסים שהתרחשו למכבים עצמם. למשל, במקבים ג', מסופר:

אָז הוֹפִיעַ בְּקָדְשׁוֹ אֲלֹהֵי הַכָּבוֹד וְהַכֹּחַ וְהָאֱמֶת וַיִּפְתַּח אֶת-שַׁעֲרֵי הַשָּׁמַיִם וַיֵּרְדוּ מִשָּׁם שְׁנֵי מַלְאָכִים אַדִּירִים וְתָאֳרָם נוֹרָא מְאֹד וַיֵּרָאוּ אֶל כֻּלָּם רַק לֹא אֶל הַיְּהוּדִים: וַיָּקוּמוּ וַיְּמַלְּאוּ אֶת חֵיל הָאוֹיֵב פַּחַד וַחֲרָדָה וַיַּעַמְדוּ תַּחְתָּם כַּאֲסִירֵי בַרְזֶל: [מקבים ג', פרק ו', פס' י"ח-י"ט, תרגום אברהם כהנא]

ואף על פי כן, נס פך השמן איננו מוזכר באף אחד מספרי מקבים, זאת אע"ג שסיפור חנוכת הבית מתואר בפרוטרוט ובאריכות במקבים א' ובמקבים ב'. גם אצל יוספוס בקדמוניות, תיאור חנוכת הבית נמשך שני פרקים תמימים. אבל נס פך השמן? – יוק!

באותו אופן, בדומה למקרה אצל יוספוס, בשני ספרי המקבים הראשונים, מתואר כינון חג החנוכה לדורות, ומתוארים מנהגים של הלל והודאה בשמונת ימים אלה, אבל המנהג להדליק נרות איננו מוזכר.

ואז שמתי לב למשהו עוד יותר מתמיה: גם בתפילת "על הנסים" – שהיא התפילה היחידה המיוחדת לחנוכה שנכנסה לסידור כתפילת-חובה (להבדיל מפיוטים וכדומה) – נס פך השמן איננו מוזכר, לפחות לא בפירוש, וגם לא המנהג להדליק את נרות החנוכה. תחת זאת כתוב בה:

..וְאַחַר כֵּן בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל. [מתוך "על הנסים". דגשים שלי]

ניתן כמובן, אם רוצים, לפרש את "והדליקו נרות" בתור רמז לנס פך השמן ואת "להודות ולהלל" בתור הדלקת הנרות (את הפירוש האחרון הרב ז'ולטי באמת מייחס לרמב"ם. על כך בהמשך). אבל זה אינו מחוייב ואף אינו מתבקש מתוך הטקסט.

לעומת כל המקורות הללו, במקור התנאי היחיד המדבר על כינונו של חג החנוכה, תופס נס פך השמן מקום מרכזי, כמעט בלעדי, ככל שזה נוגע להסבר טעם החג (שימו לב, אגב, שגם בו המנהג להדליק נרות אינו מוזכר. אחרת, כמובן, הרב ז'ולטי לא יכול היה לייחס את הדעה שהוא ייחס לראב"ד, שהרי הראב"ד לא היה מעז לחלוק על התנאים):

מאי חנוכה דתנו רבנן: "בכ"ה בכסליו, יומי דחנוכה תמניא אינון: דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון"? [תרגום: מהי אותה חנוכה אודותיה לימדו רבותינו "בכ"ה בכסליו ימי החנוכה שמונה: אין לספוד בהם ואין להתענות"?] שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי, ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן, שהיה מונח בחותמו של כהן גדול. ולא היה בו, אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. [תלמוד בבלי, מסכת "שבת", דף כ"א עמוד ב'. דגש שלי]

מהי הסיבה לפער הכה גדול בין תיאור מקורות החנוכה אצל חז"ל ואצל כל השאר (אפילו כשמדובר על מחבר תפילת "על הנסים")?

את השאלה הנ"ל ניתן למעשה לפצל לשתיים:
(1) מדוע אין נס פך השמן מוזכר במקורות אחרים מאשר אותה ברייתא?
(2) מדוע נס פך השמן משחק תפקיד כה מרכזי אצל חז"ל – עד כדי כך ששאר מאורעות המרד נדחקים לצד ומוזכרים רק ברמז ("..כשגברה מלכות בית חשמונאי, ונצחום..")?

ובכן, התשובה המתבקשת לשאלה הראשונה היא, כמובן, "כי הנס הזה לא התרחש".

מובטחני שהקוראים כבר שלפו תשובה זו "מהשרוול".

אבל זו אינה תשובה מספקת: שהרי גם רבים מנסי המקרא לא התרחשו, כנראה, ואף על פי כן יוספוס וספרי מקבים אינם נמנעים מלהזכירם.

תשובה קצת יותר מחושבת, אפוא, תהיה: "משום שעוד לא המציאו את הסיפור על נס פך השמן כשמקורות אלה נכתבו".

גם תשובה זו אינה חפה מבעיות: תפילת "על הנסים" מתוארכת לתקופת הגאונים, כ-500 שנה לאחר חיבור הברייתא. מחבר התפילה בוודאות הכיר את סיפור נס פך השמן ובכל זאת נמנע מלהזכירו.

זאת ועוד, לנוכח תשובה זו, מתעצמת ביתר שאת השאלה השניה:

מדוע בחרו חז"ל לתלות את כל משמעותו של חג החנוכה בסיפור מאוחר ומפוקפק כלשהו, ולדחוק מפניו לקרן זווית את הסיפור המופלא של מרד המכבים ("מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים" וכל זה) ושל כינונה מחדש של המדינה היהודית, ואפילו את סיפור חנוכת הבית – שהוא הרי המקור לשם החג – "חנוכה"?!

המשך בעוד שבוע, אז גם נגלה מה הקשר של דגל ישראל לכל זה, ואיך משתלב כל הסיפור בתשעה באב.

דוד פילאווין הוא סטודנט.

*בעריכת הפוסט החלטתי לקרוא לאנשים מכבים, כמו שנהוג לקרוא להם בימינו, ולספרים מקבים, כי כך מאייתים את שמם.

3 תגובות לפוסט "האם יחגגו את יום העצמאות גם אחרי חורבן המדינה? / דוד פילאווין"

  1. מוטי הגיב:

    מרתק! השארת אותי במתח…

  2. ענבר הגיב:

    לי זה מחדש, ומאוד מעניין

  3. […] הפרק הקודם: הכותב האורח דוד פילאווין מתחקה אחר מקורותיו של סיפור […]

כתיבת תגובה